מארה אברראו

עדות מפי אמא של אברראו:

אברראו מארה נפטר בסודן בגיל שנתיים ב1984.נולד ב1982, בכפר נורה טאדקה, הוא ילד יחסית גובה לילדים בגיל שלו. ילד יפה תואר. ילד חייכן, כולם תמיד החמיאו לו, על כמה שהוא ילד יפה תואר. אמא שלו תמר מספרת כשהם חיו בכפר יום אחד הגיע שכן גוי והחמיא לאברראו על כמה שהוא יפה תואר, לאחר שהלך אברראו לא הפסיק לבכות, תמר אימו לא ידעה מה לעשות ולאחר מכן היא ניגשה לאישה שעיסוקה טיפול בעין רע. מאחר ותמר אימו חששה שאותו שכן הטיל עין הרע על בנה. בנוסף לא ידעה כיצד הם יצאו למסע כשהוא נמצא במצב הזה. אותה אישה הסתכלה אל תמר ואמרה לה "הבן שלך יעשה את המסע, לסודן הוא יגיע". האישה צדקה, אברראו הגיע לסודן ונפטר ממחלה כשהיה בן שנתיים. את המסע לסודן הם התחילו מהכפר שלהם שנקרא מנורה טאדקה. אבא של תמר לא רצה לעשות את המסע בקיץ מאחר וחשש שלאורך הדרך המדברית לא יהיו מקורות מים (מים = חיים) ולכן הם עצרו בכפר שנקרא אדיסגה ונשארו שם במשך כשלושה חודשים עד בוא החורף לאור החשיבה שבחורף יהיה מקורות מים רבים לאורך המסע. כשהחורף הגיע יצאנו מאדיסגה לסודן. המסע עד לסודן מאדיסגה נמשך כחודש ימים. כחצי שנה לאחר שהגענו לסודן אברראו נפטר ממחלה.כשהגיעו לסודן אברראו חלה, אימו תמר הייתה חולה מאוד כל זמן ההמתנה בסודן, בקושי יצאה ממיטתה ולא יכלה לטפל בילדה, אימה ואחותה אביבה טיפלו בילדיה. לאחר זמן מה אברראו חלה גם כן, רוב הזמן סבתא שלו דודה שלו אביבה טיפלו בו והאכילו אותו, אחיו הגדול דורון (בן 11) טיפל בו ונשא אותו על גבו. יום אחד דורון אחיו הגדול מגיע לאימו ואומר לה שתקח את אברראו אלייה. אימו תמר לוקחת את אברראו אל זרועתיה ובוכה מצער על כמה שהוא חלש, רק עור ועצמות. אימו תמר מתפללת שהוא יחלים ושהוא ירגיש טוב יותר, היא מניחה אותו על רגלייה ועוטפת אותו בנטלה (בגד מסורתי) שלה, לאחר מספר דק' היא מורידה את הנטלה מאבראאו ומבינה שהוא כבר לא כבר לא בחיים. צער וכאב פוקד את המשפחה. הם קוברים את אבראאו בבית קברות שהיה בשטח ליד מחנה הפליטים בסודן. חשוב לאימו תמר שיזכרו וידעו שהזיקה להגיע לארץ ישראל תמיד הייתה לנגד המשפחה ולנגד יהודי אתיופיה. שידעו אבראאו היה גיבור ציוני, חייכן, עם עיניים מחייכות. הוא היה ילד, ילד יהודי מביתא ישראל שנפטר ממחלה קשה בסודן בזמן ההמתנה לעלייה לארץ ישראל. אבראאו מארה היה בן שנתיים, נפטר באמרהקובה בסודן.